צופה יכול להיות אדם מודע וגם מערכת לא־מודעת
פרואייטי ועמיתיו מגדירים צופה ככל מערכת פיזיקלית שמחלצת מידע ממערכת אחרת ושומרת אותו בזיכרון פיזיקלי. הם מציינים במפורש שההגדרה כוללת בני אדם וגם מחשבים, גלאים ומערכות מדידה פשוטות.
לא צריך להכיר פיזיקה קוונטית כדי להבין את הרעיון. כל מאמר מוסבר עכשיו לעומק, אבל בעברית קלה: מה הסיטואציה, איזה מידע נשמר, מה בדיוק משתנה, איך המחברים מגיעים לתוצאה ולמה היא כל כך יוצאת דופן.
מאמר אחד מראה שינוי ברשומת זיכרון לאחר מדידה מאוחרת; אחר קושר צופה לזיכרון יציב; אחר בודק אם הקוונטים חלים גם בקנה המידה של צופה; אחרים מערערים על מוחלטות העובדה, הרשומה או האירוע. אצל סטאפ, כל תצפית יוצרת עבר אפקטיבי חדש והעקבות האמפיריים של העבר האפקטיבי הקודם מסולקים; אצל מוכרג'י והנס, היעדר השפעה לאחור בזמן עצמו נכנס כאחת ההנחות שנבחנות.
הטענות שמיוחסות למאמר נלקחות מן הניסוי, המודל או המסקנות שהמאמר עצמו מציג.
הקישור ל־RTM הוא פרשנות השוואתית של הפרויקט, ואינו אומר שהמאמר החיצוני מאמת את RTM.
המילה “צופה” אינה שמורה רק לגלאי או למכשיר. במאמרים האלה היא יכולה לכלול גם אדם מודע, והכול תלוי בתפקיד שהמערכת ממלאת: חילוץ מידע, שמירתו כרשומה והשתתפות בתהליך המדידה.
פרואייטי ועמיתיו מגדירים צופה ככל מערכת פיזיקלית שמחלצת מידע ממערכת אחרת ושומרת אותו בזיכרון פיזיקלי. הם מציינים במפורש שההגדרה כוללת בני אדם וגם מחשבים, גלאים ומערכות מדידה פשוטות.
פרואייטי ועמיתיו כותבים שמכניקת הקוונטים אינה מבחינה, בפורמליזם שלה, בין מערכת קטנה לבין מערכת גדולה, אפילו מודעת. הם מוסיפים שהמסקנה לגבי הרשומות אינה משתנה בגלל הגודל או המורכבות של הצופה. בונג ועמיתיו שואלים במפורש אם תורת הקוונטים חלה בכל קנה מידה, כולל קנה המידה של צופים.
באומן וברוקנר מראים שמדידה מאוחרת יכולה לשנות את הרשומה הפנימית של התוצאה הקודמת. הם אף ממדלים מודעות לשינוי בזיכרון כרשומה נוספת ששומרת מידע על עצם השינוי. אלואר ועמיתיו בוחנים גם מחיקה קוונטית של זיכרון החבר.
פרואייטי ובונג בוחנים עובדות ואירועים שאינם בהכרח מוחלטים לכל צופה; אלאם–מצקין מגיעים לרשומות שתלויות במסגרת הייחוס; מוכרג'י–הנס מכניסים למבחן גם הנחה של היעדר השפעה לאחור בזמן; וסטאפ בונה תיאור שבו מצב חדש יוצר עבר אפקטיבי חדש.
לחצו על מאמר. בכל עמוד מתחילים מן הסיפור הפשוט, עוברים למה שהמחברים הראו, ואז מסבירים למה הנקודה הזאת חריגה.
המאמר בוחן כיצד מידע חדש בהווה קשור לתיאור חדש של העבר הרלוונטי, וכיצד יכולים להופיע אפקטים שנראים כאילו הם פועלים לאחור בזמן.
להבין את המאמר בפשטות ←הזיכרון הוא רכיב פיזיקלי בתוך המערכת. אחרי מדידה חיצונית, הרשומה שבו אינה חייבת להיות אותה תוצאה שנשמרה קודם.
להבין את המאמר בפשטות ←בניסוי עם שישה פוטונים הופר אי־שוויון שנובע מצירוף של מקומיות, בחירה חופשית ועובדות שאינן תלויות בצופה.
להבין את המאמר בפשטות ←אם אפשר לשלוט קוונטית גם במערכת שמתפקדת כצופה, אי אפשר לשמור יחד על מקומיות, חופש בחירה ומוחלטות כל האירועים שנצפו.
להבין את המאמר בפשטות ←בתמונה מסודרת של מוקדם ומאוחר, הקוונטים מפרים אי־שוויון שנובע ממוחלטות האירועים, היעדר רטרוקאוזליות והנחות סיבתיות נוספות.
להבין את המאמר בפשטות ←המאמר מגדיר את תפקיד הצופה דרך יכולת לשמור תוצאה כרשומה פיזיקלית יציבה, ובוחן גם מצב שבו הרשומה נמחקת קוונטית.
להבין את המאמר בפשטות ←במודל שלהם, צופים במסגרות ייחוס שונות אינם מייחסים למעבדה את אותה רשומת מדידה.
להבין את המאמר בפשטות ←המחברים אומרים במפורש שמכניקת הקוונטים אינה מבחינה בפורמליזם בין מערכת קטנה לבין מערכת גדולה, אפילו מודעת. לכן ההגדרה שלהם כוללת בני אדם לצד מחשבים וגלאים. בניסוי שלהם הזיכרון מומש באופן פוטוני; אצל בונג ועמיתיו אפילו מסלול של פוטון ממלא את תפקיד הצופה בניסוי ההדגמה. הרעיון המרכזי הוא שהצופה, הזיכרון והרשומה אינם מוצאים אוטומטית מחוץ לפיזיקה רק בגלל גודל, מורכבות או מודעות.
הספרות החיצונית היא הקשר תיאורטי; תיקי RTM נמצאים במאגר הממצאים.